עוד סיפור אחד של אהבה-פרק 2:

אממ הייי...
קמילה סיפרה לי על הפורום הזה,
אז שיהיה בהצלחה וקדימה לפיק D:
ד"א-הפיק הוא על קמילה ונוי

--------------------------------------------------------------

פרק 1:
"הגענו.." אבא אמר לי.
הוא ומוניקה יצאו מהג'יפ והתחילו לעזור לי להוציא את המזוודות שלי, כמובן שגם את כל הגיטרות, זאת אומרת אבא הוציא הכל שחס וחלילה לא תישבר למוניקה ציפורן.
אני קמילה, יתומה מאם, בעלת אב עם אם חורגת ואחות חורגת מעצבנת, שבמקרה גם לא בדיוק אהבו אותי-"האמא" החדשה היקרה שלי והבת שלה שקוראת לעצמה אחותי, אבל למי אכפת?!
אני הגעתי עכשיו לפנימייה מדהימה, סופסוף אני אוכל להגשים את החלום שלי, סופסוף אני אהיה מוזיקאית, הפנימייה עסקה כולה במוזיקה, משחק וריקוד שלושת הדברים שאני הכי אוהבת, הרבה מפורסמים יצאו מהפנימייה הזו ובעצם התפתחו פה והיו כאלו שאפילו המשיכו ללמוד פה.
"אומייגושש זה ניק ג'ונאס.." קטי צעקה, כן אולי הספקתם לנחש, קטי היא אחותי החורגת.
"אומייגושש את כזו פתטית.." פלטתי לעברה באותה התלהבות שהיא פנתה אליי.
"קמילה, אני לא אוהבת איך שאת מדברת לאחותך.." מוניקה אמרה.
"את לא אוהבת לשמוע את האמת, תמיד אמרתי את זה.." התחכמתי, שנאתי אותה, כמה ששנאתי.
"קמיל!! את תדברי יפה לאמא שלך.." אבא פנה אליי בקול קשוח.
"היא לא אמא שלי.." התפרצתי, שנאתי כשהוא ניסה לשכנע אותי שהיא, מוניקה, האישה הכי מלאכותית שראיתי (באמת נראה לי שאפילו השיער שלה מלאכותי..) אמא שלי, היא בחיים לא תהיה, אמא הייתה כל כך רגועה, שקטה, אמיתית, טובה. חבל שהיא הלכה לעולמה בגיל כל כך צעיר.
"אבל היא אשתי.." הוא ענה באותו טון.
בינתיים בזמן שניהלנו את הוויכוח הרגיל על עד כמה שאני שונאת את מוניקה, קטי התרחקה, שמתי לב לזה כשהיא צעקה, חיפשתי אותה במבט, היא הייתה ליד אותו בחור שלפניי זה היא כמעט התחרפנה כשראתה אותו.
"אוקיי, רק התחלתי ללמוד פה והקטנה כבר עושה לי פאדיחות.." אמרתי והלכתי לנסות לתקן את הבושות שהיא עושה לי על היום הראשון.
"אתה ניק ג'ונאס.." קטי המולהבת צעקה.
"כן, ואת ילדה בת 12 שעומדת מולי וצועקת.." הוא אמר בלחץ.
"קטי, תראי ג'סטין טימברלייק שם.." אמרתי והצבעתי למקום מרוחק.
"איפה..?" היא שאלה בהתרגשות.
"שם.." המשכת להצביע על אותה נקודה.
בלי מילים מיותרות היא רצה לכיוון שעליו הצבעתי.
"אני מתנצלת בקשר אליה..." אמרתי והרגשתי איך הדם עולה לי לראש, אה שחכתי לציין אני מסמיקה מאד בקלות!
"זה בסדר, רגיל לזה, ככה זה כשאתה כוכב.." הוא אמר.
"כן...וואט אבר, כמה אהבה עצמית..אני הייתי פה..!" אמרתי והלכתי לכיוון אבא ומוניקה, שמתי לב שגם קטי כבר שם מתבכיינת, הוא הצליח לעצבן אותי, אני בכלל שונאת אנשים עם אהבה מוגזמת לעצמם ורואים שלו-יש את התכונה המעצבנת הזו בשפע.
"אני מאד כועס עלייך קמילה!" אבא אמר, אוקיי אבא קורא לי קמילה זה לא טוב, הוא תמיד קורא לי קמיל אלה אם כן הוא ממש ממש ממש ממש כועס.
"למה?!" שאלתי בתמימות.
"איך יכולת להטעות ככה את קטי?!" מוניקה גערה בי.
"לא דיברתי איתך.." פלטתי לעברה.
"טוב, עכשיו באמת הגזמת, תסתדרי לבד..ביי!!" הוא אמר לי והשלושה התחילו להתקדם לעבר הג'יפ שבמהרה כבר לא נראה באופק.
הסתכלתי על הרצפה, 3 מזוודות ענקיות, 6 גיטרות, 2 מזוודות קטנות, אני לא יודעת באיזה חדר אני ואני אפילו לא יודעת איפה פה המעונות.
התחלתי להתחרט, מה חשבתי לעצמי שלקחתי כל כך הרבה גיטרות?! ומזוודות בכלל הגזמתי.
הוצאתי את ווילי מהכלוב שלו, ווילי זה הגור כלבים שלי, כן מה לעשות גם אני אוהבת כלבים. הוא היה אסקי-סבירי מדהים, רק בן 5 חודשים.
לקחתי אותו איתי כי זה הכלב שלי ושלי בלבד אני בחיים לא אשאיר אותו לטיפול של המכשפות הוורודות, ככה אני וסיילי מכנות את מוניקה וקטי, סיילי זו בת דודה שלי, היא בת 18 ואני בת 15 ולמרות הכל אנחנו חברות ממש טובות, היא תצטרף בשבוע הבא גם לפנימייה.
טוב בואו נחזור לנושא, מה אני עושה עכשיו?! יותר מידי דברים אין לי אפילו פיסת מידע אחת ואני לא סומכת פה על אף אחד שישמור לי על הדברים, מסקנה- אני אבודה.
"צריכה עזרה?" שמעתי קול מאחוריי, זה היה אותו ניק שקטי התחרפנה כשראתה אותו, אותו אחד שאוהב את עצמו יותר מידי.
"לא!!" תקפתי אותו.
"טוב, את מוזמנת להישאר פה, לבד, עם 4 מזוודות ו8 גיטרות, גור כלבים דרך אגב הוא ממש יפה ביד ובלי שום פיסת מידע ואני פשוט אסתובב לי ואמשיך ללכת, תיהני לך.." הוא פנה, בלב ידעתי שהוא צודק.

"1, 2, 3" הוא אמר לעצמו.
"פליז פליז פליז תעזור לי.." הוא הסתובב וראה אותה עם הפרצוף הכי מתחנן שאפשר רק לדמיין, בדיוק כמו שהוא ציפה.
'שוב הצלחת לעשות את זה, ניק ג'ונאס.." הוא אמר לעצמו וחייך חיוך ממזרי בזמן שהוא מסתכל עלייה-עדיין מביטה בו במבט מתחנן.

פרק 2:

"לא אמרת לי איך קוראים לך?" הוא שאל בזמן שהתקדמנו לחדר שלי.
הוא התגלה כנער ממש נחמד, הוא קרא לאחים שלו והם עזרו לי עם המזוודות.
"קמילה אבל כולם קוראים לי קמיל.." עניתי.
"יש לך שם יפה..אני ניק.." הוא ענה לי.
"כן שמתי לב.." גיחכתי, הוא ממש יפה, פרט שחשוב לציין.
נכנסנו לחדר שלי, הייתה שם כבר מיטה אחת תפוסה.
"היי אני נוי..." אותה ילדה שישבה על המיטה אמרה לי.
"אני קמיל.." עניתי.
"זאת אומרת קוראים לה קמילה אבל כולם קוראים לה קמיל, הבנת?" ניק חיקה את הטון שבו סיפרתי לו את תולדות שמי.
"מאד מצחיק.." פלטתי לעברו בבוז.
"כן ואני ניק''
''אני קווין''
''ואני ג'ו ואני סקסי סקסי סקסי.." האחרון הציג את עצמו.
אוקיי, אם חשבתי שניק אוהב את עצמו יותר מידי, אז ראיתי את השחצנות בהתגלמותה, הסתכלתי עליו במבט נגעל.
"מה?" הוא שאל אותי מופתע.
"איכס.." אמרתי לו.
"מה?! יצא לי חצ'קון?" הוא שאל בבהלה ורץ למראה בזמן שהוא צורח בהיסטריות "תורידו את זה.." .
"ג'ו אתה כזה כוסית.." פלטתי, טוב נו הייתי חייבת להגיד את זה, זה כל כך דרש.
"אה אין לי כלום.." הוא נאנח בהקלה כשהוא הביט במראה על עצמו ובחן את כל פניו מכל כיוון אפשרי.
"אז מה זה היה הפרצוף שתקעת בי?" הוא הפנה את מבטו אלי.
הבטתי לכיוונו של ניק, הוא כבר מזמן לא היה במשהו שאפשר לקרוא לו שפיות, הוא היה על הרצפה, בקושי אוויר נכנס לו בין כל הצחוק.
חייכתי, אוקיי, עוד פרט שחשוב לדעת על ניק ג'ונאס- הצחוק שלו ממש מוגזם.
במהרה כולם הפנו את מבטם אל ניק שלא הצליח להירגע.
כבר שכחנו אפילו איך הוא הגיע למצב הזה.
"תגיד הוא תמיד ככה?" שאלתי בהתעניינות את קווין.
"כן, כזה ניק שלנו..." הוא אמר בגאווה.
"ולמה אתה גאה בזה?" שאלתי אותו.
"לא יודע..." הוא אמר והתחיל לחשוב על השאלה.
אוקיי האחים האלה ממש מטורפים, אחד יותר מידי כוסית, אחד צוחק בהגזמה והשלישי בכלל לא מבין על מה הוא מדבר נראה לי.
"אוקיי חמודות.." אמרתי והסתכלתי על האחים.
"אה?!" ג'ו הרים עליי גבה.
"אתה אל תרים עליי גבה אדון 'יצא לי חצ'קון איי מה אני אעשה עכשיו?!'.." חיקיתי אותו בדרמטיות.
"מאד בוגר.." קווין התעורר מהמחשבות על 'למה לעזאזל הוא גאה בניק אחריי סצנת הצחוק הכי מוזרה שראיתי בחיים שלי'.
"מה קרה התעוררת..?" עוד פרט שלא יודעים עליי זה שאני יודעת טוב מאד לעקוץ.
"בקיצור, מה רצית?" ניק שאל.
"אוו תודה לאל השפיות חזרה אלייך אני רואה.." ואז כשראיתי את החיוך שלו ושמעתי שוב את הצחוק המטורף הוספתי: "אני מבינה שהשפיות לא תחזור לעולם.." מה שגרם לצחוק שלו רק להתגבר.
"כן, הוא צוחק על עצמו...'' קווין אמר, בהפגנת חוכמה.
"יופי קווין לא שמנו לב לזה קודם.." ג'ו הביא מרפקית לאחיו הבכור.
אחר כך שמתי לב למשהו שהיה עדיף לג'ו שאני לא אשים לב אליו, החוצפן שכב לו על המיטה שאמורה להיות שלי ולא רק זה עוד עם נעליים!!!
"ג'ו.." פניתי אליו בנחמדות והתיישבתי על ידו.
"כן, אל תגידי לי שבא לך להתחיל איתי כי את לא הטעם שלי.." הוא חייך.
"כן טוב...בדיוק על זה רציתי לדבר איתך, על משהו מאד מאד חשוב בשבילך.." אמרתי בנחמדות.
"אני אוהב דברים שקשורים אליי..." הוא חייך.
"בוא תקרב את האוזן שלך.." חייכתי והוא ציית כמו ילד קטן.
"אם לא תקום מהמיטה שלי אני אבוא בלילה לחדר שלך ואגזור לך את כל השיער.." לחשתי לו וחייכתי חיוך ערמומי.
הוא קפץ במהירות והסתכל עליי מזועזע.
"את אכזרית..." הוא אמר לי, עדיין ראו את ההלם בעיניים שלו.
"גם אני אוהבת אותך ג'ו.." אמרתי וחייכתי חיוך צבוע.
"כמו כולם.." הוא אמר והמבט שלו התחלף לחיוך.
"ואתה ניק תפסיק להיקרע כמו איזה דביל'' רק הכרתי את האחים האלו והם עצבנו אותי כל כך!!
"טוב בננות, שמחתי להכיר אתכן ועכשיו ברשותכן, יש לי מזוודה לפרוק.." אמרתי מדגישה את המילה ברשותכן.
הם יצאו מהחדר בצייתנות.
"את מאוהבת בו נכון?" שמעתי את קולה של נוי.
בכלל שכחתי שהיא נמצאת שם, היא כזו שקטה.
"במי?" שאלתי מופתעת, לא ציפיתי שזה יבוא.
"בג'ו.." היא אמרה.
"מה?!" שאלתי, הייתי בשוק ובכלל אני חושבת שניק החמוד מבין כולם.
חייכתי לעצמי חיוך קטן.
"כן את מאוהבת בג'ו.." היא פירשה הכל כל כך לא נכון.
"אוי ואבוי.." אמרתי ונזכרתי בניק, לא, לא ניק ג'ונאס אלה ניק שלי, ניק החבר שלי, כן יש לי חבר והייתי אמורה להתקשר אליו. הוא בטח כועס נורא. רק המחשבה על כך עוררה בי חלחלה.

מהמםםםםםםםם המשך :]

מהממם
דחוף המשך

חחח אייזה יפפה אתת כותתבתתתת ;]]
המשך [:

חשבת על המשך אולי ? DD:

המשך נונונונו

וואי פרק 2 קוווווווורע [;

חחחחחח נכוןן?!

הפרקים ממש ארוכים...אני ממליצה לך לקצר אותם>< "
את כותבת ממש יפה למרות שהכל זה פנטזיה
וכרגיל אני אתן לך להמשיך לחלוםD:אממ...אנני מחחכהה בקווצצר רוחח לפפרקק הבבאא[[;

מהממםם!!!!!!
מתי את ממשיכה?
ואל תקצרי את הפרקים! לפי דעתי הם מעולים ככה!