Pushing Me Away- סיפור שלי D:=פרק 4

אממ כתבתי סיפור על האחים,במיוחד על ניק D:

פרק 1

פקחתי את עיניי ומיד עלה חיוך על פניי.
קמתי במהירות וצחצחתי שיניים.
התלבשתי בבגדים מהודרים ורצתי החוצה.
הזמנתי מונית והקראתי לנהג את הכתובת שאני צריכה להגיע אליה.
המונית נעצרה,פתחתי את הדלת ויצאתי מהמונית.
נעמדתי מול הבית ולקחתי נשימה ארוכה.
התקרבתי לעבר הדלת וצלצלתי בפעמון.
אחרי שניות אחדות הדלת נפתחה ואישה בשנות ה-50 לחייה עמדה בפתח.
"את בטח ג'יין" היא אמרה בחיוך.
הנהנתי וחייכתי בנימוס.
"בבקשה" היא אמרה ופתחה את דלת הכניסה עד הסוף.
התחלתי לצעוד באיטיות,עד שנכנסתי לבית.
"בואי למשרדי" אמרה האישה וסימנה לי לעקוב אחריה.
התחלתי ללכת אחריה באיטיות וחלפנו על יד חדר האורחים.
שם ישבו 3 נערים והסתכלו טלוויזיה.
"אלה הילדים שלי" היא אמרה ונעמדה מול טלוויזיית הפלזמה הענקית שהייתה תלוי על הקיר.
"נו אמא זוזי" אמר אחד הנערים ונעמד על הספה כדי לראות יותר טוב.
"ניק שב" אמרה אימו והנער התיישב בצייתנות.
"בנים זאת ג'יין,אני מראיינת אותה לתפקיד המנקה והאחראית על הבית." הסבירה באיטיות האישה ובניה הקשיבו.
" ג'יין אני דניס ג'ונאס,ואלה קווין ג'ו וניק" היא אמרה והצביע על הבנים לפי סדר הישיבה." ויש לי עוד בן,שמו פרנקי הוא כנראה בחדרו"
היא הוסיפה.
הנהנתי וחייכתי לעבר הבנים.
"בואי למשרדי לראיון עבודה" אמרה דניס והחלה ללכת.
הלכתי אחריה באיטיות,עברנו הרבה חדרים עד שהגענו למשרד.
דניס התיישבה על הכיסא בנוחות והורתה לי לשבת.
התיישבתי וחיכיתי לשאלותיה.
"אז בת כמה את?" היא שאלה.
"אני בת 15,ואני יודעת שאני קטנה מדי בשביל עבודה כזו אבל אני ממש מנוסה בזה" אמרתי בקול משכנע.
היא הנהנה בחיוך והסתכלה על הדף שהיה מונח על השולחן.
"את בת יחידה במשפחה?" היא המשיכה.
"לא יש לי עוד 2 אחיות אבל הן בישראל עם אמא שלי" עניתי.
"אוקיי,איפה את חיה כרגע?" היא שאלה.
"כבר חודשים שאני חיה ועובדת במלון" אמרתי באכזבה.
"איני רוצה להתאכזב ממך ילדונת,אני מקבלת אותך לעבודה,ברגע זה אני אשלח את אחד הבנים לעזור לך לארוז את המזוודות" היא אמרה בחיוך.
"לארוז?" שאלתי.
"את תעברי לגור פה,יש לנו הרבה חדרים,תבחרי לך אחד,ועל המשכורת נדבר מאוחר יותר." היא אמרה בחיוך וקמה.
קמתי במהירות גם אני והרגשתי את פעימות ליבי מתחזקות.
כל כך שמחתי בתוכי שקיבלתי את העבודה הזו.
חזרנו לחדר האורחים ודניס שוב נעמדה מול הטלוויזיה.
"נו אמא!" צעק ג'ו בכעס.
"אמא בבקשה זוזי לכמה שניות זה רגע מכריע" צעק ניק ושוב נעמד על הספה.
דניס נאנחה וזזה.
במהלך 5 דקות של הצפייה שלושת האחים התווכחו.
"הם ינצחו בטוח!" קבע ניק.
" מה פתאום אין להם סיכוי הם לעולם לא ישלימו את הפער" אמר ג'ו.
"אל תתערב איתי אני יודע מה אני אומר" צעק ניק.
פתאום הייתה שתיקה וכל המבטים היו תקועים בטלוויזיה.
"נו קדימה אתה יכול" צעק ג'ו.
"רוץ לשם מפגר!" צעק חזרה ניק.
"גול!!!" צעקו שלושת הבנים ביחד.
"אמרתי לך שהם ינצחו" אמר ג'ו בשמחה.
"עכשיו שקט גמור" צעקה דניס והשתררה דממה.
" ג'יין התקבלה לעבוד פה,אחד מכם הולך איתה למלון ועוזר לה לארוז מזוודה" אמרה דניס בקפדנות.
השתיקה לא נשברה.
"נו בנים תחליטו מי ילך." אמרה דניס שוב.
"אני אלך" אמר ניק בחוסר חשק וקם.
נסענו למלון שבו שהיתי והוא עזר לי לארוז.
"אז למה את רוצה לעבוד אצלינו?" הוא שאל לבסוף.
"כי אני צריכה כסף לקולג' " עניתי.
"את הולכת ללמוד בקולג'?" הוא שאל מופתע.
"כן,אתה לא?" שאלתי כאילו אני לא יודעת מי הוא,או במה הוא עוסק.
"לא.." הוא ענה בהיסוס.
אחרי שסיימנו לארוז את המזוודה שלי נסענו חזרה לביתם.
דניס הראתה לי חדרים גדולים ומהודרים.
בחרתי לבסוף חדר שהתאים לי ושהאווירה הייתה שם טובה ונעימה.
התחלתי לפרוק את המזוודה שלי.
לאחר מכן לקחתי ספר והתחלתי לקרוא.
אחרי שעה ארוכה של קריאה שמעתי דפיקות בדלת.
"פתוח" צעקתי.
הדלת נפתחה ודניס נכנסה לחדר.
"ערב טוב חמודה,נוח לך?" היא שאלה בחיוך.
"כן גברת ג'ונאס תודה" אמרתי בחיוך.
"את לא חייבת לקרוא לי ככה" היא אמרה בפנים מעוותות.
"אני רוצה" אמרתי בנימוס.
היא חייכה.
"מה זה מה את קוראת?" היא שאלה כששמה לב לספר שהיה מונח פתוח על מיטה.
הרמתי את הספר והראיתי לה את הכריכה.
"צ'רלס דיקנס" היא אמרה בהתרשמות.
"הוא הסופר האהוב עליי" היא אמרה בחיוך.
"גם עליי" אמרתי בשמחה.
"הוא הלך לעולמו בגיל צעיר" אמרה דניס באכזבה.
"כן..הוא היה אחד הסופרים הגדולים באנגליה,נולד למשפחה ענייה ומרובת ילדים." אמרתי.
"יש לך ידע שופע" אמרה דניס בחיוך.
חייכתי מן חיוך תודה.
"בכל אופן מותק אולי תרדי לאכול איתנו?" היא שאלה.
"לא תודה גברתי אני לא רעבה." אמרתי בנימוס.
"את כל כך רזה למה אינך אוכלת?" היא שאלה.
"אני לא אוהבת לאכול הרבה" אמרתי.
"אוקיי" היא אמרה והלכה.
המשכתי לקרוא את הספר שלי,אך כבר לא הייתי מרוכזת בו.
הייתי מרוכזת בצ'רלס דיקנס,אב סבי.
שעזב את משפחתו,את סבא וסבתא שלי,לטובת הקריירה שלו.
הדלת שנפתחה בפתאומיות ובמהירות קטעה את מחשבותיי.
ניק נכנס לחדר וסגר את הדלת בעדינות.
"מה קרה?" שאלתי בדאגה.

פרק 2:)

"כלום אני מתחבא מג'ו" הוא אמר וצעד לעברי.
"אז מה את קוראת?" הוא שאל וחטף את הספר מידי.
"צ'רלס דיקנס?" הוא שאל והביט בי.
"כן אני אוהבת את הספרים שלו" אמרתי בגאווה.
"רואים שאת אוהבת ללמוד" אמר ניק והתיישב על המיטה.
"בחירה טובה" ניק אמר ובחן את החדר.
"יש לך שם מחשב שתוכלי להשתמש בו מתי שתרצי" ניק אמר והראה לי.
"זה מתקפל?" שאלתי כשניק פתח אותו.
"כן זה נקרא מחשב נייד" הוא הסביר.
"יש לך פה גישה לאינטרנט,ולכל מקום" הוא הוסיף.
חייכתי בהתרגשות.
"לא הייתי מודעת לזה שיש מחשב בלי חוטים" אמרתי בנבוכה.
"עכשיו את מודעת" הוא אמר וחייך.
פתאום הדלת נפתחה וג'ו נכנס במהירות.
"מצטער להפריע לרגע הרומנטי שלכם אבל תאכל את זה אידיוט!" הוא צעק וירה מרשמלו מרובה צעצוע.
התחלתי לצחוק וניק הוציא מכיסו האחורי גם רובה צעצוע והחל לירות על ג'ו.
"ג'וסף וניקולאס מיד לחדרים!" צעקה דניס בכעס.
"אני מצטערת אם הם הפריעו לך מתוקה,שיהיה לך לילה טוב" היא אמרה ויצאה מהחדר.
נשכבתי לישון ונזכרתי שמחר אני מתחילה את עבודתי כאן.
פקחתי את עיניי והסתכלתי על השעון שעמד על השידה.
השעה הייתה 6 בבוקר.
קמתי בעצלנות ממיטתי והלכתי להתקלח.
יצאתי והתלבשתי בבגדים שדניס נתנה לי אתמול.
לקחתי חומרי ניקוי והלכתי למטבח.
התחלתי לשטוף את המקרר וסידרתי אותו.
שטפתי כלים וניגבתי אותם.
שטפתי את הרצפה במטבח וכך גם את החלונות.
אחרי שעתיים של ניקוי המטבח נצנץ.
"או-או.." שמעתי קול מאחורי.
הסתובבתי וזה היה ניק.
"מה עשית למטבח שלנו?" הוא שאל בחיוך ובחן אותו מחדש.
"ניקיתי" אמרתי בשמחה.
"וואו" הוא אמר והתיישב.
"אתה רוצה לאכול?" שאלתי בנימוס.
"מה את גם טבחית?" הוא שאל.
"סוג של.." עניתי.
"טוב,תביא לי קורנפלקס" הוא אמר.
"אסור לך" אמרתי בחיוך ממזרי.
"איך את יודעת?" הוא שאל בנואשות.
"אני יודעת הכל." אמרתי ועשיתי לו פנקייקים.
אחרי זה ניקיתי את חדר האורחים ואת החדרים המבולגנים של ארבעת הבנים.
שמתי בגדים לכבס והלכתי לחדר שלי כדי לקחת חצי שעה מנוחה.
התקלחתי ונזרקתי על מיטתי.
דלת חדרי נפתחה בשקט ודניס נכנסה.
"אני כל כך שמחה שקיבלתי אותך!" היא אמרה באושר.
חייכתי חיוך עייף.
"טוב מותק תרגישי בבית,לאכול מתי שאת רוצה ולעשות מה שאת רוצה,אני ובעלי נוסעים לחופשה באוסטרליה לשבועיים,ארבעת הבנים הישארו איתך,אם הם יפריעו,תרימי אליי טלפון" היא אמרה בשמחה ויצאה.
קמתי ממיטתי ולקחתי את הבגדים שהתכבסו.
"מותק המייבש שלנו לא עובד,תתלי את הבגדים לייבוש בגינה" אמרה לי דניס והצביע לכיוון הגינה.
הלכתי לגינה ושם היו חוטי תלייה.
התחלתי לתלות את הבגדים ופתאום שמעתי מוזיקה.
הסתובבתי וראיתי את שלושת האחים מנגנים.
נעצרתי לכמה שניות ומיד המשכתי לתלות את הכביסה.
אבל לא יכולתי להתרכז.
הסתובבתי לראות עד הסוף.
התיישבתי על הדשא והבטתי בהם מרחוק.
הם ניגנו עם הרבה רצון.
הסתכלתי עד שהשיר נגמר.
קמתי במהירות מהדשא והמשכתי לתלות כביסה.
סיימתי במהירות והלכתי למטבח.
השעה הייתה 4 אחר הצהריים.
החלטתי להכין אוכל.
הכנתי משהו שאמי לימדה אותי לפני שעזבה לישראל.
דקה לאחר שסיימתי שלושת האחים הגיעו למטבח והתלוננו שהם רעבים.
הבאתי להם את מה שהכנתי והתיישבתי לאכול איתם.
"וואו זה טעים" אמר קווין והמשיך לאכול.
"כן" מלמל ג'ו כשהאוכל בפיו.
"איפה האח הקטן שלכם?" שאלתי.
"בחוץ משחק עם חברים" ניק אמר וסיים לאכול.
"תודה ביי" ניק אמר והלך לחדרו.
אחרי שכולם סיימו לאכול והלכו לחדרם שטפתי כלים וגם אני הלכתי לנוח.
כאב לי קצת הראש ולא היה לי חשק לקרוא.
נזכרתי במחשב המתקפל ופתחתי את דף האינטרנט.
נכנסתי לאתר חיפוש,גוגל.
כתבתי שם את שם סבי.
היו 7,520 תוצאות.
רשמתי חיפוש חדש.
'רייצ'ל דיקנס'
רשמתי ומעט מאוד תוצאות היו.
לחצתי על התוצאה שעניינה אותי.
"רייצ'ל דיקנס,נינתו של צ'רלס דיקנס הסופר הגדול של אנגליה,הייתה עדה לפגיעת קטיושה בעיר ונהרגה מידית."
עיניי נפתחו לרווחה והדמעות מלאו אותן.
סגרתי את עיניי ונתתי לדמעות לזלוג בשקט.
שמעתי את הדלת נפתחת.
ניגבתי במהירות את הדמעות והסתובבתי לראות מי זה.
"מה קרה לך?" ניק שאל.
"כלום..רצית משהו?" שאלתי והעברתי אצבע על עיניי.
"קודם תגידי מה קרה" הוא ציווה והתיישב על מיטתי.
סובבתי אליו את המחשב והוא התקרב לקרוא.
"מי זאת רייצ'ל?" הוא שאל אחרי דקה ארוכה.
"אמא שלי" לחשתי והתאמצתי לא לבכות.
הוא שתק,הרגשתי איך הוא הסתכל עליי.
הרמתי את ראשי והצצתי.
"אל תבכי" הוא אמר בלחש.
"אני לא בוכה" שיקרתי והרכנתי את ראשי.
"ניק?" נשמעה צעקה מהמסדרון.

מדהים ,
המממממשך (:

מ-ד-ה-י-ם !
כמו כל הסיפוורים שלךך חחח 3>

קמיל זה כ"כ מדהים

חחח טנקס
מחר עוד פרק =]
בעצם היוםP:

ייייייייש @ P;

חח...סיפור יפה
קראתי אותו כבר בפורום הקודם....

חח יפפפה רצצצח -_-

חח קמיל מתי המשששך ? [;

עכשיו אני מעלה

פרק 3:)


ניק עמד כמה שניות והלך.
לקחתי את הטלפון שהיה בחדרי וחייגתי לישראל.
"אפשר לדעת מה עם הילדים של רייצ'ל דיקנס?" שאלתי.
"רק רגע בבקשה" ענתה האישה בצד השני.
אחרי דקה ארוכה הגיע תשובה.
"הילדים הועברו לבית היתומים שבעיר ראשון לציון"
"בית יתומים?" שאלתי בבהלה.
"כן את מכירה אותן?" שאלה האישה.
"הם האחיות שלי" עניתי.
"בת כמה את?"
"15"
"את קטנה מידי לא תוכלי להחזיק אותן אצלך"
"ובאיזה גיל אוכל?"
"18"
"18? אוקיי..תודה להתראות"
"רק רגע,אנחנו צריכים את שמות הילדים"
"שאנון וג'יימי"
"אוקיי תודה מתוקה" אמרה האישה לסיכום וניתקה.
התחלתי להתהלך בחדרי,לחשוב על עתידי.
כשאהיה בת 18,אני אבוא לישראל ואקח את האחיות הקטנות שלי ואטפל בהם.
כך החלטתי.
בינתיים אני אעבוד פה,בבית ג'ונאס,אני ארוויח כסף ואטוס לישראל.
זהו,כך תכננתי את חיי.
הלכתי לישון ושמתי שעון מעורר ל6 בבוקר.
כמה שזזתי וכמה שניסיתי,לא נרדמתי.
לבסוף קמתי וירדתי למטבח.
ניק ישב שם וראשו היה כלפי מטה.
"מה קרה?" שאלתי בבהלה.
"כלום אני סתם כותב שיר.למה את לא יושנת?" הוא שאל.
"אומרים ישנה,ואני לא יכולה להירדם" אמרתי ומיליתי לעצמי שוקו.
"רוצה?" שאלתי ולקחתי עוד כוס.
"טוב" הוא אמר וזרק את העיפרון לצד השני של השולחן.
"למה?" אמרתי בעודי ממלא לו את השוקו.
"כי אין לי רעיון לשיר,ואני שונא כשזה קורה לי" הוא אמר ולגם מהשוקו.
"יואו ניק אסור לך!" אמרתי בבהלה.
"תירגעי זה שוקו מיוחד לסוכרתיים" הוא אמר וצחק.
נאנחתי ולגמתי מהכוס שלי.
"אז למה אתה לא ישן?" שאלתי.
"לא יכול להירדם" הוא ענה.
"איך את?" הוא שאל לבסוף.
"בסדר.." עניתי בעצב.
"ראיתי אותך היום" הוא אמר.
"איפה?" שאלתי בבהלה.
"כשתלית כביסה,הסתכלת על החזרה שלנו,ידעת את המילים של השיר" הוא קבע וחיכה לתשובה.
"כן..כי..חברה שלי היא מעריצה שלכם וכל השירים שלכם ניגנו אצלה,אז אני יודעת" גמגמתי ובלעתי רוק.
"אבל עצרת לעבוד כדי להקשיב לנו" הוא אמר בחיוך ממזרי.
"כי אתם..זה..היה מאוד יפה ומאוד רציתי לשמוע" גמגמתי,מקווה שהוא לא ימשיך את השיחה.
"טוב" הוא אמר לבסוף וסיים את השוקו שלו.
"טוב אני הולך לנסות להירדם" הוא אמר.
"לילה טוב" אמרתי וחייכתי.
הוא עלה לחדרו ואני שטפתי את הכוסות ועליתי לחדרי.
רציתי להיזרק על המיטה ולשקוע בשינה,אך על המיטה היה דף מקופל.
פתחתי אותו והתחלתי לקרוא:
"לילה טוב נסיכה,חלומות מתוקים."
חייכתי לעצמי וניסיתי לנחש מי כתב את זה.
נשכבתי לישון.
השעון המעורר העיר אותי.
קמתי באי חשק.
על בטני היה שוב מכתב:
"בוקר טוב נסיכה,המשך יום נעים"
מיד העליתי חיוך על פניי והצמדתי את המכתב אל ליבי.
הלכתי להתקלח במהרה ושוב התחלתי לסדר.
אך הפעם לא היה לי הרבה.
הכנתי ארוחת בוקר וערכתי את השולחן.
יצאתי לגינה והורדתי את הכביסה היבשה מהחוטים.
נכנסתי לחדר האורחים וקיפלתי את הבגדים.
שמעתי שהבנים במטבח.
התחלתי לסדר את הבגדים במקומם.
אחרי שסיימתי לקחתי את הבגדים הרטובים מהכביסה ושמתי בגדים חדשים להתכבס.
הלכתי לתלות כביסה,ושוב הבנים ניגנו.
הפעם לא עצרתי לשמוע,הכרתי את השיר ומלמלתי אותו לעצמי.
"אז את כן מכירה את השיר" שמעתי קול מאחורי.
הסתובבתי בבהלה.
"אני אמרתי לך,אני..אני מכירה מחברה שלי" שיקרתי.
הוא חייך והלך.
סיימתי לתלות את הכביסה.
לא היה לי יותר מה לסדר,אז הכנתי ארוחת צהריים.
החלטתי לסייר קצת בבית.
מצאתי חדרים שלא ידעתי שהם קיימים.
התחלתי להתהלך במסדרון.
מוזיקה מוכרת נשמעה ברקע.
היא הגיעה מהדלת שהייתה מולי.
פתחתי אותה בעדינות ובפחד.
בפניי התגלה אולם גדול ובו במה ענקית וכיסאות.
ראיתי את ניק על הבמה מנגן על הפסנתר ושר,עיניו היו עצומות.
Got the news today
But they said I had to stay
A little bit longer and I'd be fine
When I thought it'd all be done
When I thought it'd all been said
A little bit longer and I'll be fine.
קולו היה עצוב.
נעמדתי בפינה והמשכתי להקשיב.
אחרי שהוא סיים הוא הרכין את ראשו על הפסנתר.
התחלתי למחוא כפיים.
הוא הרים את ראשו במהירות וחייך.
"זה היה מדהים" אמרתי והתקדמתי לעבר הבמה.
"מה את עושה פה?" הוא שאל בחיוך.
"שמעתי מוזיקה ורציתי לראות." עניתי ועליתי על הבמה.
הלכתי לכיוון התופים.
"את יודעת לנגן?" הוא שאל.
"קצת" עניתי והתיישבתי.
"בואי נראה" הוא אמר ולקח את הגיטרה שלו.
הוא התחיל לנגן שיר מוכר ואני הצטרפתי עם התופים.
"קצת?" הוא אמר ועצר.
"קדימה תתחיל לשיר" אמרתי וחייכתי.
הוא החל שוב לנגן והתחיל לשיר.
הצטרפתי אליו בשירה.
סיימנו את השיר שנינו אדומים ומזיעים,נשכבנו על הבמה והתחלנו לצחוק.
"צריך לעשות איתך דואט יום אחד" הוא אמר בנשימות כבדות.
"עשינו היום" אמרתי וחייכתי.
הרגשתי שהוא מסתכל עליי.
סובבתי את פניי אליו והסתכלתי בעיניו.
עצמתי את עיניי והרגשתי את שפתיו מונחות על שלי.
הפסקנו את הנשיקה.
השארתי את העיניים סגורות כמה שניות ופקחתי אותן.
חייכתי במתיקות וקמתי.
"לאן?" הוא שאל והתיישב.
"אני צריכה לעבוד" אמרתי ומיהרתי ללכת.
יצאתי החוצה ונשענתי על הדלת מבחוץ.
נשכתי את שפתי התחתונה וחייכתי לעצמי.
שמעתי צעדים מהחדר מבפנים.
התחלתי לרוץ למעלה.
עליתי למטבח.
לקחתי נשימה ארוכה ולקחתי לשתות.
"ג'יין" שמעתי צעקה מהחדר של פרנקי.

אהבתי את כותבת ממש יפה!

תודה

נכון זה הסיפור מהפורום הקודם?

כן

יפפפה יפה יפפפה יפפפה ((:
המשששששששך

סיפוורר ממשש ממשש יפפה
והאמת?!זה הסיפור שיש בוא הכי פחות פנטזיות^O^
בקיצוורר?!סיפוורר ממש יפפה(:
מחקקהה להממשךך

פרק 4:)

רצתי לחדר שלו והוא ישב על הרצפה ובכה.
"מותק מה קרה?!" שאלתי בבהלה ורצתי לעברו.
הוא לא ענה והמשיך לבכות.
חיבקתי אותו וראיתי שידו בדם.
"מה זה פרנקי?!" שאלתי בבהלה ולקחתי אותו למקלחת.
שטפתי את ידו,המסכן לא הפסיק לבכות.
אחרי שהדם נשטף ראיתי שהיה שם חתך עמוק.
הושבתי את פרנקי על מיטתו בחדר.
"אני לא רוצה להיות כאן,אני מפחד" הוא אמר והתחיל שוב לבכות.
"די מותק בוא לחדר שלי רוצה?" שאלתי במתיקות ובמהירות.
הוא הנהן בראשו הקטן וחיבק אותי.
לקחתי אותו לחדרי ורצתי לחפש תיק עזרה ראשונה.
הניחוש הראשון שלי היה המקלחת במסדרון.
רצתי לשם והתחלתי לפתוח את כל הארונות שהיו שם,עד שמצאתי אותו בארון שלמעלה.לקחתי כיסא קטן והצלחתי להגיע אליו.
לקחתי את התיק במהירות ורצתי לחדרי.
"בוא מותק הכל יהיה טוב" אמרתי בהתנשפות ושמתי על החתך יוד.
הוא לא בכה,מידי פעם עצם עיניו חזק עד שהכאב יעבור.
חבשתי את כף ידו הקטנה וחיבקתי אותו.
"אני אוהב אותך" הוא אמר בקולו המתוק וחיבק אותי חזרה.
"גם אני אוהבת אותך חמוד" אמרתי וחייכתי לעצמי.
"עכשיו תספר לי איך זה קרה?" שאלתי לאחר שסיימנו להתחבק.
"אני רציתי לשחק במכוניות,ו..,ו..לקחתי את המכונית שאבא קנה לי ליום הולדת והיא נשברה ואז נהיה לי כואב" הוא אמר ודמעות עלו בעיניו.
"די אל תבכה,אתה רואה שהכל טוב!" אמרתי וניגבתי את דמעותיו.
"בואי נשחק תופסת" הוא אמר וקם מהמיטה.
"אוקיי" אמרתי בחיוך.
"יאללה אני התופסת" אמרתי בחיוך והוא החל לרוץ לגינה.
רצתי אחריו ונתקלתי בניק.
"מצטערת" אמרתי.
הוא הושיט את ידו ועזר לי לקום.
"מה אתם עושים?" הוא שאל וצחק.
"משחקים תופסת" פרנקי צעק ורץ לידיו של ניק.
"אה באמת?" ניק שאל והרים
"מה זה ?" הוא שאל.
"הוא נחתך" עניתי במהרה.
"ממה הוא כבר יכול להיחתך?" ניק שאל וסידר את שערו של אחיו.
"נשברה לו המכונית שאבא שלכם נתן לו ביום הולדת והוא נחתך מאחד החלקים" נימקתי.
"אוקיי" הוא אמר בהבנה.
"ניק בוא תשחק איתנו!" פרנקי צעק.
"כן ניק קדימה,בוא נראה מה הזמר הקטן שלנו יודע לעשות" אמרתי בציניות וחייכתי חיוך ממזרי.
"אה כן? את רוצה לראות?" הוא אמר בעודו מוריד את פרנקי והחל לרוץ אחרי.
רצתי מהר כמו שיכולתי אך הוא בכל זאת היה מאחורי.
"ניק תפוס אותה!" פרנקי צעק.
"הוא בחיים לא יוכל" התגריתי בניק והמשכתי לרוץ בעייפות.
פתאום נתקלתי באבן ונפלתי,מיד התהפכתי על הגב.
ניק נתקע ברגלי ונפל עליי.
צחקנו בעייפות והתחלתי להרגיש את נשימותיו הכבדות על עורפי.
הפסקנו לצחוק והסתכלנו אחד לשני בעיניים,בשפתיים,ושוב בעיניים.
"נו בואו נמשיך ג'יין את התופסת!" פרנקי צעק ורץ לעברנו.
ניק נער את ראשו וקם.
ושוב הושיט את ידו לעזרה.
"ניק בוא לעשות חזרה" שמענו את קולו של ג'ו מרחוק.
"כן אני תיכף בא" הוא צעק בעודו מסתכל עליי.
"אני צריך ללכת" הוא אמר ופרנקי קפץ עליו.
"נו אתם כל הזמן שרים ושרים למה אתם לא יכולים לשחק איתי?" פרנקי אמר בעצב ורץ אליי.
"בוא פרנקי רוצה סיפור?" שאלתי ולקחתי אותו לידיים.
"כן" הוא אמר בשמחה.
"טוב אנחנו נלך לחדר" אמרתי והתחלתי לצעוד.
נכנסנו לחדר של פרנקי והתחלתי לחפש ספרים.
"איזה ספר אתה רוצה?" שאלתי בעודי מסתכלת על השמות.
"לא יודע תבחרי את" הוא אמר.
"אוקיי רוצה כיפה אדומה?" שאלתי.
פרנקי חשב רגע והסכים.
התחלתי להקריא לו באיטיות ובקול עדין.
כשסיימתי הקטן כבר נרדם.
קמתי בשקט ושמתי את הספר על השידה.
נשקתי לו על המצח ויצאתי מהחדר.
הלכתי למטבח ואכלתי.
"וואו אני רעב" שמעתי את קולו של קווין.
"גם אני" אמר ג'ו.
אחרי שניות אחדות שניהם נכנסו למטבח.
מיד שמתי להם לאכול.
"איפה ניק?" שאלתי והבטתי בהם אוכלים.
"הוא בחדר שלו,אלוהים יודע מה הוא עושה" ג'ו אמר בפה מלא.
הם סיימו לאכול והלכו כל אחד לדרכו.
שטפתי את צלחותיהם והלכתי לחדרי.
שוב מצאתי דף מקופל על מיטתי.
"לילה טוב נסיכה,שיהיו לך רק חלומות מתוקים"
חייכתי לעצמי ושמתי את המכתב במגירה איפה ששני המכתבים האחרים.
נשכבתי לישון.
צלצול הטלפון הביתי העיר אותי.
רצתי לחדר האורחים.
"בית ג'ונאס" עניתי בקול ישנוני.
"אפשר לקבל את ניק ג'ונאס?" נשמע קול של נערה.
"מי מבקש?" שאלתי ומצמצתי כמה פעמים.
"מעריצות"
פתאום ניק נכנס לחדר.
"רק רגע" אמרתי.
"ניק בשבילך" אמרתי והושטתי לו את הטלפון.
"מי?" הוא שאל.
"מעריצות"
ניק עשה פנים נואשות וענה באי חשק.
"הלו?"
צרחות נשמעו מהצד השני.
"שים על רמקול" לחשתי.
הוא שם על רמקול במהירות.
"ניק ג'ונאס?!" נשמע קול של נערה מהצד השני.
"כן?"
"וואו אני לא מאמינה שאני מדברת איתך!"
"אל תאמיני"
"אני כל כך מעריצה אותך!"
"תעמדי בתור" הוא אמר וצחק.
"איפה ג'ו?" היא שאלה בהתרגשות.
"לג'ו יש חיים והוא ישן" הוא אמר.
צחקוקים של נערות נשמעו מהצד השני.
"אנחנו מתקשרות מבלגיה"
"ומה השעה בבלגיה?"
"2 בצהריים"
"ובאמריקה 2 בלילה אז נדבר בהופעה הבאה שלנו בבלגיה" הוא אמר וניתק.
"איזה אכזרי!" קבעתי.
"כזה אני כשאני לא יכול לישון" הוא אמר וקם.
קמתי גם אני והלכתי לחדרי.
ניסיתי שוב לישון אבל כבר לא הצלחתי.
הלכתי לראות מה עם פרנקי.
הוא ישן כמו מלאך.
הלכתי למטבח ומיליתי לעצמי שוקו.
"בוקר טוב!" נשמע קולו של קווין שנכנס למטבח.
"קווין עדיין לילה" אמרתי וצחקתי.
הוא התמתח והתיישב לידי.
מיליתי לו שוקו והוא שתה.
"למה את לא ישנה?" הוא שאל.
"המעריצות של ניק התקשרו אליו לפני חצי שעה,אז אני כבר לא יכולה להירדם." עניתי באדישות.
"כן תתרגלי לזה זה קורה הרבה" הוא אמר וצחק.
צחקתי גם.
"תני לי לנחש,הוא כמו תמיד אמר שהן יחכו עד ההופעה הבאה שלנו בעיר שלהן" הוא אמר וצחק.
הנהנתי וחייכתי.
"אז את נהנית להיות כאן?" הוא שאל לבסוף.
"כן מאוד" עניתי בשמחה.
"שינית את הבית שלנו,לטובה" הוא סיכם.
חייכתי.
"טוב אני הולך לנסות לישון" הוא אמר וקם.
"לילה טוב" אמרתי.
הוא קרץ לי והלך.
הלכתי לחדרי והדלקתי את הטלוויזיה שהייתה שם.
התחלתי לדפדף ערוצים עד שהגעתי לסרט מעניין.
לאחר שהוא נגמר היה עוד סרט עם השחקנים האהובים עליי:
ניקול קידמן וניקולאס קייג'.
זה היה סרט מאוד מעניין.
השעה הייתה 6 וחצי בבוקר.
התקלחתי והתלבשתי.
ירדתי למטבח והכנתי ארוחת בוקר.
נכנסתי לחדר של פרנקי שלא היה במיטתו.
"פרנקי?" צעקתי.
לא הייתה תשובה.
פתאום שמעתי בכי מהחדר שלי.
רצתי לשם ופרנקי הקטן ישב על המיטה שלי.
"מה קרה מותק?" שאלתי.
"חשבתי שנעלמת" הוא אמר וחיבק אותי.
"לא נעלמתי מותק אני תמיד כאן" אמרתי וחיבקתי אותו חזרה.
"בוא לאכול" אמרתי והרמתי אותו על ידיי.
הושבתי אותו על כיסאו ונתתי לו לאכול ולשתות.
לאחר מכן כל שאר האחים ירדו לאכול.
אחרי שהם סיימו ניקיתי אחריהם והלכתי לתלות כביסה.
הפעם הבנים לא ניגנו.
אחרי שתליתי את כל הכביסה הרטובה,וקיפלתי את הכביסה היבשה,הלכתי לשחק קצת עם פרנקי.
אחרי ששיחקנו קצת הוא אמר שהוא לא מרגיש טוב.
הבאתי לו תרופה והוא נרדם.
שמעתי את הטלפון הביתי מצלצל.
"בית ג'ונאס" עניתי.
"ג'יין שלום מתוקה" נשמע קולה של דניס מהצד השני.
"צהריים טובים גברתי." עניתי בשמחה.
"מה שלום הבנים שלי?"
"מצוין,אתם נהנים בחופשה?"
"בוודאי מותק,הכל בסדר בבית? איך פרנקי שלי?"
"הוא קצת לא מרגיש טוב אז נתתי לו תרופה"
"הוא בסדר?!" קולה נשמע יותר מבוהל.
"כן הוא נרדם"
"אם יקרה משהו הרימי אליי טלפון"
"אין בעיה גברתי"
"יום טוב מתוקה"
"להתראות גברתי"
התיישבתי על הספא ולקחתי עיתונים ישנים.
פתאום שמעתי את דלת הכניסה נפתחת.
הסתובבתי וראיתי שזה ניק.
הוא נכנס ואחריו נכנסה נערה יפה.
הורדתי מיד את ראשי לעיתונים,העמדתי פנים שלא ראיתי אותם.
"ג'יין?" שמעתי את קולו של ניק.
"היי לא שמעתי שנכנסתם" אמרתי בציניות והכרחתי את עצמי לחייך.
"זאת..זאת אשלי,חברה שלי" הוא אמר והציג את הנערה.
"נעים מאוד" אמרתי ומיהרתי ללכת לחדרי.
התיישבתי על המיטה והצמדתי את רגליי אל בטני.
מישהו דפק בדלת.
לא אמרתי כלום,ולא קמתי לפתוח.
אחרי שניות אחדות הדלת נפתחה.
"אני מצטער" הוא אמר בלחש.
"על מה? אתה לא צריך! לא היה בינינו כלום! לא היה ולא יהיה" אמרתי בעצב וחייכתי באדישות.
הוא הוריד את מבטו ויצא מהחדר.
דמעות החלו לרדת מעיניי,אחת אחרי השנייה.
לא ידעתי למה אני בוכה.לא הייתה לי סיבה.
פשוט בכיתי.
שמעתי שוב את הדלת נפתחת אבל לא הסתכלתי מי זה.
הרגשתי ידיים קטנות עוטפות את גופי.
"אל תבכי" נשמע קולו המתוק של פרנקי.
"אני לא בוכה מותק" אמרתי וחיבקתי אותה.
"את בוכה,אני לא רוצה שתבכי" הוא אמר ונתן לי נשיקה רטובה על הלחי.
חייכתי וחיבקתי אותו.
"איך אתה מרגיש מותק?"
"בסדר,אני רעב יש משהו לאכול?" הוא שאל במתיקות.
לקחתי אותו לידיים ונכנסתי למטבח.
ניק ואשלי ישבו שם.
סובבתי את הראש לצד השני והלכתי לכיוון המקרר.
"מה אתה רוצה מותק?" שאלתי כשראשי תקוע במקרר.
"את זה" הוא אמר והצביע על יוגורט.
הוצאתי לו אחד ולקחתי כפית.
"בוא נלך שלא נפריע לאחיך" אמרתי ויצאתי במהירות עם פרנקי בידיי.
האכלתי אותו ויצאנו לשחק בגינה.
"פרנק הטנק!" נשמעה צעקה מאחורינו.
"ג'ו!" פרנקי צעק בשמחה ורץ בחיבוק ידיים לג'ו.
אחרי כמה דקות ג'ו הגיע עם פרנקי בידיו והתיישב על הדשא הארוך.
"איפה ניק?" ג'ו שאל.
שתקתי רגע קט ואז עניתי:
"הוא במטבח עם חברה שלו"
"אה" הוא אמר באדישות.
"אז את מכירה שירים שלנו?" הוא שאל לבסוף.
"מכירה קצת" שיקרתי,לא רציתי לתת לו הרגשה שהוא יושב עם מעריצה גדולה שלו.
"איזה שיר את הכי אוהבת?" הוא שאל בחיוך.
"when you look me in the eyes"
עניתי.
"כן שיר יפה" הוא אמר כאילו שמע אותו פעם או פעמיים.
"אז מה עשית לפני שבאת לעבוד אצלינו?" הוא שינה נושא.
"עבדתי במלון" עניתי באדישות.
"ולמה הגעת לפה?" הוא שאל.
"כי ראיתי מודעה והתעניינתי."
"בת כמה את?"
"אני מתחילה להרגיש כמו בחקירה" צחקתי.
הוא פלט צחוק וחיכה לתשובה.
"15" עניתי לבסוף.
"איפה נולדת?" הוא שאל.
"בניו יורק"
"את אוהבת את המוזיקה שלנו?"
"כן מאוד"
"שמעתי על אמא שלך,אני מצטער" הוא אמר בלחש.
"כן גם אני" אמרתי בחיוך.
פתאום שמתי לב שפרנקי כבר לא על ברכיו של ג'ו.
"איפה פרנקי?" שאלתי בבהלה
_____________________________________________
מקווה שתאהבו D:

חחחח נראה P:

קראתי את הסיפור הזה כבר בפורום השני, והוא פשוט מהמם!
תגידי חשבת על עונה שנייה?

סתיווש :] כתב:קראתי את הסיפור הזה כבר בפורום השני, והוא פשוט מהמם!
תגידי חשבת על עונה שנייה?

כה אני כותבת D:

יש עוד פורום של האחים ג'ונאס שאנחנו באנו משם המנהלות באו משם אבל לא מדברים על זה

משעמם לי =.=